אחד מענפי החקלאות בהם התפרסם מושב עזריה היה מפטמות האווזים. הענף החל לצמוח בשנות השמונים והגיע לשיא פריחתו בשנת 2005 כאשר עיקר התוצרת מופנת לייצוא למדינות אירפה ובראשן צרפת והידיים העובדות היו מתאילנד.  ישראל היתה למדינה ה 3 בגודלה בעולם בייצור כבד אווז בתעשייה המפרנסת כ 600 משפחות.

בעקבות החלת החוק החדש על איסור פיטום אווזים וברווזים נסגרו לולי האווזים במושב והמשקים עברו למקורות פרנסה אחרים.

הלעטת אווזים ידועה בהיסטוריה כבר מהמאה ה 24 לפני הספירה במצרים הקדומה. בעלי הכנף פוטמו בכח בכדי להגדיל משקלם. בהמשך העתיקו הרומאים את שיטת הפיטום אל כל רחבי האימפריה הרומית והמנהג הפך למקובל באירופה ובמיוחד הפך לחביב המטבח הצרפתי.

בימינו דחיסת המזון לגרונו של האווז בוצעה ע"י מכונות ובלחץ פנאומטי. כמויות המזון בהן  הולטעו האווזים הלכו וגדלו וכעבור כחודש מגיע האווז למשקל 2.5 ק"ג. יתרת המזון גורמת לניוון שומני של הכבד דבר המביא לגדילת החזה לממדים אדירים של עד פי 7 מגודלו הטבעי.

ההלעטה גורמת לנזקים בריאותיים משמעותיים לבעלי החיים המפוטמים. מעבר לפגיעה בכבד ישנן פגיעות באברים נוספים ובמערכת הנשימה.  רבים מן האווזים מתים תוך כדי הליך הפטום ומנזקים בריאותיים עקיפים.

בנוסף לפגיעה ברווחת חייו של האווז, גרמו המפטמות גם למפגעי ריח סביבתיים, ובעבר גם להזרמת שפכים לא מוסדרת שעלולה לזהם מי תהום.

הקושי הגדול בסגירת ענף חקלאי משגשג הוא פחות מן הסבל שנגרם לבעלי החיים חסרי הישע ולכן טוב שפטום האווזים הופסק. 

לסיכום - היה טוב, טוב שהיה, טוב שנגמר.

בתמונה למטה: מושב עזריה 23.3.2006, עובד תאילנדי מפטם אווז במשק של משה בנישתי. בסוף אותו חודש ייכנס לתוקפו החוק האוסר על הלעטת אווזים. צילום דויד סילברמן, גטי אימג'ס