את חריקות הזחלים של ה TD-9 הישן ניתן היה לשמוע למרחוק. הזמזום- טירטור של מנועו מחריש האוזניים היה לרחש קבוע במושב בסתיו 1951. על המושב היה לעבד אלפי דונמים נוספים, מרמלה בצפון (כיום מושב  יד רמבם) שדות קיבוץ נען במזרח ושטחים נרחבים מדרום (כיום מושב בית עוזיאל וקיבוץ גזר). היה זה בטרם נסלל כביש 44 בחלק שבין רמלה לצומת נחשון.

רק טרקטור אחד היה שמסוגל לגרור אחריו את מחרשת הדיסקוס הכבדה, אילצה את החברים לעבוד שעות נוספות רבות מסביב לשעון והטרקטור לא נח לרגע, עובד במשמרות. בלילות מצטרף אל הנהג גם מאבטח חמוש מפחד המסתננים הערבים.

בני דוקטורי הגיע מקיבוץ תל עמל (כיום ניר דוד בעמק יזראל) והיה הטרקטוריסט, לצידו יצחק סרי המאבטח חמוש ברובה. העבודה התמשכה מספר ימים ונראה כי לעולם לא תגיע אל סופה. תלם אחר תלם, שורה אחר שורה. פעם הכיוון הוא מזרחה ואח"כ מערבה ופעם חורשים דרומה ואח"כ צפונה. ההחלטה היתה בהתאם לתנאי השטח ולפעמים סתם כדי לגוון ולשבור שגרה. כי השעמום, האבק והעייפות היו אוייב גדול כמעט כמו המסתננים.

השעה קצת לפני חצות, יצחק המאבטח יושב בחלקו האחורי של ה TD-9 מעל הטנק דלק ובני אוחז ב"סטיקים" (ההגה) לילה עם חצי לבנה וראות בינונית. כמו בדרך שיגרה, סובב בני את ראשו לאחור לדבר עם יצחק. הרעש הכבד של המנוע מחייב לעשות זאת, אחרת לא ניתן לשמוע .. ולהשמיע.

בעודו מפנה מבטו לשמאל, נדהם כי יצחק איננו. באופן מיידי עצר את הטרקטור. וקפץ אחורנית  לבדוק מה קרה. מסתבר כי ממש באותו הרגע צנח יצחק אל חלקו האחורי של הטרקטור והיה שכוב בינו ובין מחרשת הדיסקוס. שבריר שנייה נוסף היה חולף והיה נהרג תחת סכיניו החדים והכבדים.

אורכו של הייצול היה שנתן לו את חייו במתנה ובנס התאונה נגמרה בסריטות קלות בלבד. אולם האירוע של "כמעט ונפגע" היה לאירוע מכונן במושב מבחינת הוראות הבטיחות ונהיגה ושמירה בתנאי עייפות קיצוניים.

הבהלה הגדולה וההתרגשות הייתה ל"שיחת היום" במושב במשך תקופה וחידדה את העירנות ותשומת הלב לבטיחות בעבודה.