ראשי > אודות > אישים > טלי המדריכה
טלי (טלילה) בן יעקב (שכטמן)
טלי, בת מושב ביל"ו היתה בסוף למודיה התיכוניים בעת שפרצה מלחמת העצמאות. עם סיום לימודיה התגייסה לצה"ל, ולאחר שלושה חודשי טירונות במחזור הראשון של הנח"ל עם קבוצה של בני מושבים וקיבוצים נשלחה להיות מורה-חיילת בעזריה בשנת 1950.
בשעות הבוקר תיפקדה כעוזרת לגננת רותי רטנר ובשעות אחר הצהריים הפעילה את המועדון לילדי המושב במסגרת הנוער העובד והלומד.
לדבריה, המתיישבים הראשונים חיו בתנאים קשים מאוד. הותיקים חיו בבתי האבן הערבים בתנאים חצי אנושיים, ואילו העולים הטריפוליטאים גרו בפחונים והיו בתנאים לא אנושיים. אבל את זה ניתן להבין רק בפרספקטיבה של זמן.
השמירה על היגיינה בסיסית היתה קשה מאוד. הילדים הגיעו לגן מלוכלכים ולראשם כינים ואנו רחצנו אותם וטיפלנו בהם. הגן והמועדון שכנו בבתי אבן שהיו קודם לכן ככל הנראה מיבני ציבור בכפר הערבי.
הכפר ברייה לא היה בנוי רחובות רחובות כי אם "בית פה, בית שם" ולכן היו מרחקים גדולים בין הבתים. הבוץ היה בכל מקום, האדמה שחורה ולכן הבוץ היה קשה שבעתיים. זכורה לטלי במיוחד חביבה כהן, אשר בביתה השתכנה, כיצד ניסתה לנקות את ביתה עם מטאטא זרדים שלא יכול היה לבוץ הדביק.
ימי הצנע והחוסר היו קשים במיוחד, אך התושבים היו חרוצים מעין כמותם. עבדו מבוקר עד ליל. באין ציוד השקייה, חפרו תעלות ארוכות להזרמת המים לשדות. ומדי כמה ימים היו נוסעים בכרכרה לרמלה על מנת למכור תוצרתם. בימים ההם כל מה שניתן היה לגדל נמכר. "אני זוכרת בעיקר מלפפונים. ובכלל האנשים היו אידיאלסטים. החבורה מירושלים מאוד רצתה ליצור משהו חדש. להקים מושב שזה דבר לא קל, ובעיקר רצו לשפר את איכות חייהם" אומרת טלי.
את המועדון של טלי כל ילדי ונוער המושב של 1950 זוכרים היטב, טלי היתה עבורם הכל, עולם ומלואו. השעות עימה היו פרקי הזמן בהם לא עובדים בחוץ, זמן איכות. טלילה לא ידעה זאת אז "זכור לי מהמועדון איך מדי בוקר גיליתי כי המקום נפרץ והושחת" היא מספרת.
לאחר כשנה בעזריה עזבה טלי והמשיכה בשירות הצבאי במקום אחר. היה זה בעת שהחלו לסמן את המקום בו יבנו בתי הקבע למושב. עם שחרורה מצה"ל נישאה ונסעה לארה"ב לשנה. מזה שנים חיה בבאר טוביה עם משפחתה. לפני כשנתיים נסעה עם נכדה לטיול שורשים במסגרתו הראתה לו את המושב, אותו היה קשה לה לזהות בעקבות הפיתוח הגדול מהשנים האחרונות.
טלי מסכמת בסיפוק רב את התקופה בעזריה ואת הזכות שהיתה ללוות את הקמת המושב.
החניכים של טלי, ילדי עזריה, צועדים באחד במאי 1950 ברמלה
י.ד.