ראשי > אודות > אישים > שבתאי שזו

שבתאי שזו 

שבתאי שזו נולד ב1923 בזאכו שבכורדיסטן, בן זקונים במשפחתו כשאחיו הבכור מבוגר ממנו ב 20 שנים. כנער נשלח ללמוד בביה"ס התיכון "מסעודה" בבגדד אולם לימודיו הופסקו בהיותו נער בן 14.5 מאחר והוריו החליטו על עלייה לארץ ישראל והשתקעות בירושלים.

בהשפעת פרעות הערבים בירושלים ועל רקע השמועות הראשונות על שואת יהודות אירפה (ההפגנה בככר ציון) מחליט שבתאי כי עליו לקחת חלק בהגנה על העם והוא מחפש את דרכו אל אחת המחתרות. כעבור זמן קצר ובהיותו בן 16 הוא מגוייס לאצ"ל. "רצינו להלחם בגרמנים באירופה וגם בבריטים בארץ" הוא מספר על הקונפליקט שבסיוע לבריטים בתקופת מלחמת העולם השנייה.

בהיותו בן 18 התגייס למשטרה הבריטית, אולם מאחר והגיוס היה רק מגיל 19, זוייף גילו בשנה אחת. ולכן הוא מופיע במרשם התושבים כיליד 1922.

במלחמת השחרור השתתף בקרבות באזור ירושלים במסגרת האצ"ל והיה בין משתתפי הקרב המפורסם בדיר יאסין. קרב זה הביא לשינוי הדמוגרפי הגדול באזורנו ובריחת הערבים ההמונית.

ביוני 1949 התקבלה החלטה לשחרר חיילים נשואים שלהם לפחות שלושה ילדים. בכנס חיילים משוחררים בירושלים שבו השתתפו 3,000 איש, פנתה רחל ינאית אל המשתתפים וביקשה מהם ליישב את הארץ. וכך נרתם שבתאי אל מלאכת הקמת המושב.

שבתאי כינס סביבו חברים לנשק, חברים משכונת הכורדים בירושלים, בני המשפחה המורחבת, אנשים ששמעו על ההתארגנות ואנשי ארגון יעזק ויחד החלו בבחירת המיקום להתיישבות. הוא קבע כי כל מתיישב ישלם 5 לירות דמי רישום על מנת להוכיח את רצינותו. סכום זה היה שווה למשכורת חודשית. מהצבא הבריטי.

"הרעיון היה לשמור על הגבולות, למנוע מערבים לחזור, לייצר מקומות עבודה ולהתפרנס בכבוד, לייצר מזון לעם ולהפריח את השממה... הרגשנו כמו חומה ומגדל" משחזר שבתאי.

שבתאי מספר כי הגיע לדבר עם לוי אשכול על הקמת היישוב אולם מר רענן וייץ ניסה  למנוע זאת בעדו אל ללא הועיל. בפגישתו עם אשכול נתן לו האחרון כנמהיג קבוצת המתיישבים את יכולת הבחירה היכן להתיישב, ושבתאי בחר באלברייה כי שם היתה הגנת הגבולות הכי מעשית מיתר האפשרויות שהועלו והיו פנימה יותר בארץ או סמוכות לנקודות שכבר מיושבות. וכך המרחב שבין בריה לאבו שושה הוכרז כשמור ל ארגון יעזק.

כמנהיג הקבוצה תיפקד שבתאי כ מזכיר החוץ הראשון של המושב (עד שהוחלף על ידי יחזקאל זכאי) אחד מהשגיו הגדולים היה השגת הטרקטור TD-9. עד לאותה עת עבודת השדה נעשתה ביידים או על ידי בהמות. עם הגעת הטרקטור הייתה הילולה גדולה במושב. שבתאי רקד על הטרקטור, נפל ממנו ושבר את ידו.

החיים הקשים במושב ללא רקע חקלאי, פגיעות המסתננים הרבות, פגיעות מזג האויר, השטפונות והבוץ כמו גם המשבר החברתי לא פסחו גם על משפחת שזו. רעייתו זלפה משכנעת אותו כי עליהם לעזוב חזרה לירושלים, ובשנת 1951 עוזבת המשפחה בלב כבד את המושב.

בהמשך חייו עבד שבתאי בועד הפועל בירושלים שנים רבות בתפקידים  שונים בהם ניסה לסייע לרבים בתעסוקה ובתנאים סוציאלים הולמים עד צאתו לגימלאות.

י.ד.